רמב״ם מאכלות אסורות טו-ט כתב "לפי שאין התערובת אסורה לעולם שהרי לאחר הפסח תהיה כל התערובת מותרת כמו שביארנו', ובזכר יצחק (סי' א) ביאר את כוונת הרמב"ם בדרך חדשה, שלענין ביטול יש לחלק בין איסור גברא' ל'איסור חפצא', וזהו על דרך מה שפירש הר"ן בנדרים (גב. ד"ה וקשיא) יסוד הדין שדבר שיש לו מחירים לא בטיל, שכדי שיחול ביטול צריך שבתערובת יהיו שני דברים חלוקים בטעמים או בשמם, ומין במינו הואיל ואינו חלוק בטעמו צריך לכל חות להיות חלוק בשמו, ולכן דבר שיש לו מתירים שאין שם איסור גמור עליו אינו בטל במין במינו, לפי ששוים הם גם בטעמם וגם בשמם, ועל פי זה ביאר שדבר שאינו אסור באיסור חפצא' אין שם איסור עליו, ולעולם אינו בטל במין במינו אפילו אם אין לו מתירים. והנה בחמץ בפסח יש לדון האם הוא איסור גברא או איסור חפצא, וכוונת הרמב"ם שהואיל ואין איסורו איסור עולם והאיסור עתיד לפקוע מאליו, מוכח שאינו איסור חפצא, אלא איסור גברא וממילא אינו בטל במין במינוי.
