חמץ שניתן למשכון אם חשוב שלו כיון שחייב באונסים
שם. הקשה המגן אברהם (סי' תמא סק"ג) מדוע אינו עובר על חמץ זה שנתן במשכון, הרי אף שהמשכון ביד הנכרי מכל מקום אם קרה אונס והמשכון נפסד, חייב הישראל באחריותו לשלם את החוב ואינו נפטר במשכון, ואם כן הוא נחשב שנמצא ברשות הישראל, ועובר עליו משום בל יראה ויהיה אסור לאחר הפסח כדין חמץ שיש לו עליו אחריות שעובר עליו בבל יראה . ותירץ שחמץ זה נחשב כחמץ של נכרי והוא בבית נכרי והישראל קיבל עליו אחריות, שאינו עובר עליו [כמבואר במגן אברהם (סי' תמ סק"א)]. ועוד תירץ שדנים בזה כפי דיני הנכרים, שאם נאנס המשכון בבית המלוה אין הלוה חייב, ולכן אין הישראל חייב באחריות החמץ ואינו עובר עליו.
