טעם החילוק שכשהיתה לו שעת הכושר חלה התרומה
התם היתה לו שעת הכושר קר, בלחם שערים (שו"ת, סי' נח ד"ה עוד אפ"ל) דקדק, מה מועיל מה שהיתה לו שעת הכושר, והרי מכל מקום כתוב לו' ולא לאורו, דהיינו שהקפידה תורה על הנתינה שתהא ראויה לו. וכתב לבאר, בהקדם חידוש התוספות רי"ד (קידושין נח: ד"ה חטה), שבהפרשת תרומה ונתינתה ישנן שתי מצוות, מצות הפרשה להתיר את הטבל, ומצות נתינת התרומה לכהן כשאר מתנות כהונה, ולפי זה מובן שכיון שהיתה לה שעת הכושר מיד חלה עליו חובת ההפרשה, ואף שלא הספיק להפריש קודם שנטמאה, ועכשיו לא יוכל לקיים המצוה השניה ליתנה לכהן, מכל מקום חייב להפריש, כיון שמצות ההפרשה כבר חלה מיד אחר המירוח, מה שאין כן כשלא היתה לה שעת הכושר שלא חלה עליה כלל מצות הפרשה, בזה שייך המיעוט לו' ולא לאורו, והיא פטורה לגמרי מהפרשת תרומה.
ובקובץ שעורים (אות קנ) כתב לבאר, שדי במה שהטבל היתה שייכת בו נתינה לו', אבל אין צריך שעכשיו יהיה ראוי לנתינה ממש.
ועוד ביאר, שהמיעוט לו' ולא לאורו מועיל רק שלא יחול מתחילה דין קריאת שם על התבואה, אבל אם כבר חל דין תרומה, שוב אינו נפקע.
