רחיצה בת"ב נאסרת מדין אבילות בפנ"ע ומדין תענית בפנ"ע (מנחת חינוך, מרן רי"ז הלוי]
כתב מרן הרי"ז לבאר, דבאמת בתשעה באב נאמרו בו שני דינים, חדא. דין תענית, ושנית. דנוהגים בו דיני אבילות. ורחיצה בעצמה אסורה בת"ב מתרי טעמי, חדא משום איסורא דתענית דאסורה גם ברחיצה, ושנית מדין אבילות. ומדין ניהוג אבילות דת"ב באמת אין לאסור אלא רק רחיצת כל גופו בצונן, כדין כל אבל דעלמא. אמנם מחמת דין התענית דת"ב [המחייבת כל ה' עינויין כתענית דיום הכיפורים] מזה הוא שנאסר אף הושטת אצבעו במים, וזהו יסוד מילתא דרבי אלעזר לאשמועינן דבאיסורא דרחיצה שמשום התענית, אין דין ת"ב כשאר תענית ציבור דאינו אסור רק כל גופו, אלא דדין ת"ב הוא כיוה"כ דאפילו הושטת אצבע אחת במים אסור.
והא דייסד הגרי"ז שדין התענית דתשעה באב אוסר ברחיצה כיום הכיפורים. מייתי לה הגרי"ז מדברי הרמב"ם, דבהלכות תעניות [פרק ה הלכה י] כתב הרמב"ם 'ואסור ברחיצה בין בחמין בין בצונן ואפילו להושיט אצבעו במים. ואסור בסיכה של תענוג ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה כיום הכפורים', עכ"ל. ומבואר דהתענית דת"ב מחייבת את העינויים כדרך שתענית יוה"כ מחייבת את העינויים.
