|-
ל
הזכרנו שהגמרא מקשה על דעת רב אשי, שאם אנו חוששים שאדם יגיע משינת עראי לשינת קבע, מדוע מותר לישון שינת עראי בעת שמניח תפילין? שאגת אריה (סי' מ) שואל, מדוע הגמרא אינה עונה בפשיטות שהשינה מחוץ לסובה אסורה מן התורה, ולעומת זאת שינה בתפילין אינה איסור תורה, ועל כן לגבי איסור תורה אנו חוששים יותר שמתוך שינת עראי יבוא לידי שינת
קבע.
הגרש"ז אויערבאך (מנחת שלמה בו, א) משיב על ידי שאלה אחרת. הרי אדם ישן הוא כמו שוטה הפטור מהמצווה, אם כן מדוע צריך לחשוש שיגיע לשינת קבע מחוץ הסוכה, הלא באותה שעה הוא פטור מהמצוות? התשובה היא, שאכן מי שמגיע לשינת קבע מחוץ לסוכה אינו אשם על עצם השינה, מאחר שהוא נחשב בשוטה באותה שעה, אלא שהוא אשם על כך שכאשר הוא
היה ער הוא שם את עצמו במצב שיגרום לו לישון מחוץ לסוכה.
על פי זה מתיישבת קושית השאגת אריה, שאין לדמות שינה חוץ
לסוכה שאסורה מן התורה לשינה בתפילין שאינה איסור תורה, שגם בשינה מחוץ לסובה אין ביטול מצוה דאורייתא, אלא יש רק אחריות על האדם לא לשים את עצמו במצב שישן שינת קבע מחוץ לסוכה.
מדברי הגרש"ז הללו עולים שני חידושים. נדון בעז"ה בכל אחד
מהם בפני עצמו.
