לייב נוודות מיוחד: הפעם הבמה תהיה של אוריה, מתבגרת שחווה את החיים הטיול והנוודות מנקודת המבט שלה.
איך זה משפיע עליה, האם היא רצתה בזה? האם התגעגעה לחברים? את כל אלה נשמע בלייב בשיחה איתה 
----
במילים שלה:
אני אוריה, בת 14.5
כשיצאנו לטייל לפני שנה וחצי, הייתי בת אדם שונה לגמרי.
כשהיינו בהודו, (בתחילת הטיול) עדיין הייתי תלויה בכל מה שהיה לי בארץ. חברים, בית, משפחה, כל החיים שלי כמו שהכרתי אותם.
זאת הייתה תקופה ממש קשה בשבילי, לראות את כל החיים שהיו לי בארץ ממשיכים בלעדי, ואני לבד בהודו.
עברנו לנפאל, ומאז דברים התחילו להשתנות.
בסגר הראשון, (4 חודשים) היה לי המון זמן לחשוב. הנחתי לכל מה שניסיתי להאחז בו, והתחלתי מחדש.
התחלתי לעבוד על עצמי. עכשיו אני יוצרת לי מציאות. מציירת, כותבת, מנגנת, רוקדת.
עדיין קשה לי עם זה שאין לי חברים, אבל לפחות אני לא תלויה באף אחד כדי להיות שמחה.
הלייב התרחב בקבוצה השראה לפרנסה בנדודים
והוא היה אחד המרגשים שעשיתי בקבוצה
