מה היה קורה אילו יכולת לשכב על הגב על השולחן בחדר הישיבות ולדמיין את כולכם מתנהלים בעולם הפוך? זה אחד הדברים שגלעד זהר היה עושה כשהיה ילד, ושאיפשרו לו לפתח נקודת מבט קצת אחרת על מצבים.
בעבודה שלו כמטפל זוגי הוא יוצר מעברים בין מה שנראה לרובנו כמו מציאות רגילה לבין 'זמן חלום' שבו כל מה שקורה הוא חלק מהסרט שלך, ושבו אפשר לקפוץ בין נקודות מבט או בין הדמויות עצמן, ולהרגיש אותן מבפנים.
וזה לגמרי קשור לשמאניזם. היתה לנו שיחה מלבבת על להרגיש מוזר, על משאבים שעוזרים לצלוח קונפליקטים בתוך זוגיות, ועל הרצון להופיע מול קהל ולהיראות. במהלך השיחה גם אני נזכרתי בדברים קצת משונים שעשיתי עם הדמיון שלי בעבר... והיה נהדר להבין שאני לא לבד בזה! ממליצה לכם להאזין ולהתוודע לחוכמת הילד השובב שכנראה קיימת גם בכם.
