בשנים האחרונות, תוחלת החיים הממוצעת עולה. יותר ויותר אנשים חיים הרבה יותר שנים מבעבר, במהלך שמצריך לבצע, בין היתר, התאמות רפואיות וכלכליות למצב החדש שנוצר.
בתוך אותה אוכלוסיה נמצאים גם בעלי המוגבלת השכלית התפתחותית, שבזכות הרפואה המתקדמת והתפתחות המחקר בתחום מאריכים חיים.
אם כי תהליך ההזדקנות שלהם שונה, ומתחיל לפי ארגון הבריאות העולמי כבר בגיל 50.
מלבד זאת, כדי לאפשר להם להזדקן בכבוד, צריך להתאים עבורם פתרונות ייחודים עבורם, שנוגעים גם בפן הבריאותי, גם מנטלית וגם מבחינת המעטפת המשפחתית התומכת.
כדי לסייע לנו להבין טוב יותר איך עושים את זה, אני מארחת היום את ד"ר דליה נסים שהינה, עובדת סוציאלית מומחית שיקום, מנהלת פיתוח מקצועי במכון טראמפ בבית איזי שפירא.
בשיחה רגישה וייחודית, היא מסבירה לעומק על הנושא המורכב, ובין היתר על הסוגיות הבאות:
במה הזדקנות זו שונה מהזדקנות של אנשים ללא מוגבלות ובמה היא דומה?
על החשש המוגבר שאוכלוסיה זו תסבול מבדידות בגילים מבוגרים
על הדילמות של אנשי הצוות והמעגלים המשפחתיים שמלווים את בעלי המוגבלויות המזדקנים
האם קיימים דיורים מוגנים או פעילויות ייעודיות לאוכלוסייה מזדקנת זו? או עדיף לשלב אנשים בעלי מוגבלויות במסגרת רגילות?
על הסדנאות שמסייעות לסייע לבעלי המוגבלויות לתכנן את החיים שאחרי הפרישה מעבודה, ואיך מכינים אותם לתרחיש בו הוריהם המבוגרים ילכו מהעולם?
איך אפשר לעזור לאוכלוסייה זו לעבור את תהליך ההזדקנות בצורה מיטבית?ומה אפשר מכל זה על עצמנו?
לעוד תכנים, ייעוץ ומידע משפטי לבני הגיל השלישי, מוזמנים לבקר באתר שלי: he.lawmirit.com
