אנחנו נלחמות בעצמנו בחופשה לא לאכול מתוק. או מתבאסות על זה שלא עשינו את ההליכה השבועית או שלא הרדמנו את הילד בשעה הרגילה או בכלל שאנחנו לא עומדות בהרגלים הקבועים שלנו. זה מרגיש כמו כישלון וגם אם אנחנו לא מודות בזה - אנחנו כועסות על זה. אבל למה? מאיפה זה מגיע? והאם זה בכלל הדבר הנכון לעשות? יש מצב שדווקא שבירת ההרגל היא זאת שתחזק אותו לאורך טווח? חזרתי מחופשה והגעתי עם מסקנות. 4 שאלות חשובות לחוזרות או ליוצאות לחופשות עתידיות.
