כל דבר שעשית אי פעם יכול היה להיות יותר טוב. כל שיחה שקיימת יכלה הייתה להיות יותר מדוייקת ולהעביר את המסר שלך בצורה טובה ומשכנעת יותר. אבל אם כל פעם תהיי מרוכזת במה יכולת להגיד או לעשות אחרת את אף פעם לא תהיי שלמה ורגועה עם היצירות שלך, עם האמירות שלך ועם מה שאת מביאה לעולם. פרפקציוניזם במיטבו פוגש בנו בכל מיני נקודות בחיים. אבל היומיומיות שבהן הן הכי מתסכלות. איך משתחררים מזה? ולמה זה באמת חשוב?
