יש שני סוגיי הסתגלויות בעולמנו כרגע. למרות שאנחנו בטוחות שההסתגלות היחידה היא של הילדים, כנראה ששלנו היא הרלוונטית יותר. איך משחררים את יסורי המצפון ואת כאבי הלב ואת החששות שאנחנו סוחבות על הגב? איך מתמודדים עם התקופה הזאת לא רק בקושי אלא בעוצמה ובצמיחה? מה ההבדל בין ההסתגלות שלהם להסתגלות שלנו ומי יעבור אותה טוב יותר?
