קילומטר 10 מתוך 14, ריצת שטח. אני מתחילה לאבד את זה ולקטר לעצמי. השמש עולה, הרגליים שלי עייפות, ויש עוד המון. מתחילה לאבד ריכוז וקצת נופלת על האבנים פעמיים. מציצה בשעון, יש עוד שעה. לא עסק להמשיך ככה.
נזכרת בהדרכה שקיבלתי לקראת המרוץ הראשון שלי בת"א. המאמנת שמרית שולמן אמרה שמי שעושה 10 ק"מ יש לו משבר ב-7 ק"מ. מי שעושה 21 יש לו משבר ב-15. כבר אז אמרתי לעצמי - אם כך, זה מנטלי.
זכרתי איך לפעמים כשאני מתכננת מראש לעשות משהו פעמיים - כמו סיבוב עליות בשכונה שלי פעמיים, או לרוץ ואז לשחות, האימון הראשון מאוד קל. מנטלית אני יודעת שאני חייבת להיות סבבה. שומרת על רוגע. זה רק הראשון.
החלטתי לשחזר את זה. אמרתי לעצמי שאנחנו רצים 25 ק"מ, עשינו 10 ק"מ אז עכשיו בעצם המירוץ המקורי מתחיל. ואני אצליח את זה, ברור. התחלתי להירגע טיפה, אז המשכתי עוד. שכנעתי את עצמי שעכשיו מתחילה הריצה. הרגשתי איך הראש שלי משתנה. הקיטור מפסיק. אני יוצאת לריצה עכשיו, מה הבעיה?
חוץ מזה, המאמן ארז דברת הבטיח טבילה במעיין בסוף. עכשיו כבר ממש חם, ואני רואה שאני רק חושבת על המעיין ומחכה לו. לא רציתי את זה. רציתי להיות שמחה עכשיו. התחלתי להגיד לעצמי שהמעיין בוטל. אין היום מעיין. מה שאני מרגישה עכשיו זה the best that it gets, תקבלי את זה. וכך עזבתי את המעיין וחזרתי לנוף המהמם, לשטח שאני כל כך אוהבת, לאנשים הנעימים שלצידי.
ואז, אחרי שעתיים וחצי סה"כ, 14 ק"מ בעליות וירידות, הגיע המעיין.
כמה נקודות:
⭐ לא לחכות לסוף,
⭐ לא לקדש מצב אחר על פני המצב הנוכחי,
⭐ עבודה מנטלית היא עבודה, וגם
⭐ להמשיך לפעול.
כל הנקודות הללו רלוונטיות לכל תחום בחיים - זוגיות, עסק, בריאות.
עוד על איך ליישם אותן - בהקלטה 🤗
