"המטרה העליונה של פמיניזם בן זמננו אינה טובתן של נשים אלא ביטול כל הבחנה בין המינים במישור התוצאה"
את זה אומרת לנו עו"ד צפנת נורדמן שמתמחה בליטיגציה מנהלית וחוקתית ומייצגת בהליכים שעוסקים בזכות לשוויון: בג"ץ ההפרדה באקדמיה; תביעות תקדימיות נגד עיריות שסירבו לאפשר הופעות לנשים בלבד; בג"ץ הלוחמות ועוד. עו"ד נורדמן היא גם מייסדת ומנכ"לית של 'פורום חירות וכבוד האדם', שמבקש לקדם את ערכי הליברליזם הקלאסי.
לדבריה, "פמיניזם בן זמננו לא מבקש שוויון הזדמנויות, שוויון בפני החוק או שוויון בערך האנושי בין המינים – אלה מזמן עובדה מוגמרת בישראל ובמערב בכלל. הפמיניזם בתצורתו הנוכחית הוא מאבק מתמיד להשגת שוויון בתוצאה בין גברים ונשים, בבחירות שלהם, בהעדפות. המטרה העליונה של המאבק הפמיניסטי הנוכחי אינה טובתן של נשים, לאו דווקא, אלא ביטול כל הבחנה בין המינים במישור התוצאה".
בשיחה איתנו הסבירה עו''ד נורדמן את השינוי שעבר מושג השוויון וטענה כי אין כל קשר בין הזכות הנעלה לשוויון במובנה המקורי, החוקתי והפילוסופי, לבין ה"שוויון" הרווח בשיח הציבורי היום. כך למשל בסוגיה שמכונה "ייצוג נשים".
עו"ד נורדמן טוענת כי התפיסה הפמיניסטית בת זמננו פוגעת בנשים, ובגברים, כשהיא שופטת אותם לפי השתייכותם הקבוצתית המולדת – הגיון גזעני, לטענתה; וכשהיא מתאמצת להתעלם משונות רלוונטית כדי להנדס שוויון בתוצאה. את המחיר משלמות נשים רבות ומשלמת החברה בכלל.
דיברנו גם על מאבקים בשם טובת הנשים, נגד נשים. על האופן שבו אותה זכות לשוויון משמשת כדי למנוע שוויון, וחירות, ואוטונומיה, מנשים "אחרות". כאלה הן למשל נשים חרדיות שמבקשות לרכוש השכלה גבוהה בהפרדה, לפי אמונתן, או לרחוץ ללא נוכחות גברית במעיין.
עוד תמצאו בפרק: איך לדעתה משרד המשפטים גרם לג'ון סטיוארט מיל להתהפך בקברו.
