בפרק הזה אנחנו נוגעים בתופעה שאני רואה המון פעמים בקליניקה וגם אצל חברים:למה דווקא כשאסור לנו לאכול משהו – אנחנו נעשים אובססיביים אליו?
צליאקים שאוכלים בלי סוף מאפים ללא גלוטן, טבעונים שמחפשים כל הזמן תחליפי בשר וגבינות, חולי סוכרת וקיטו שמחפשים מתוקים “מותרים” – ומה הקשר בין כל זה לתעשיית המזון, לפרסום, ולפסיכולוגיה של איסור?
נדבר על ההבדל הקריטי בין בחירה תזונתית לבין איסור רפואי או אידאולוגי, על איך איסור מייצר זהות, געגוע ודחף, ועל למה ההבטחה “לאכול את העוגה ולהשאיר אותה בריאה” כמעט תמיד משאירה אותנו תקועים.
מתחת לכל זה נדבר על שלבי האבל והפרידה ממאכלים אהובים ועל כל המצב שתיארתי למעלה כעל תקיעות בשלבי הביניים, שלא מאפשר לנו להגיע להשלמה.
האם תחליפים באמת עוזרים, או שהם רק משמרים את הקשר הבעייתי לאוכל?
ובסוף – מה יש לגישה הפליאולית להציע: לא פתרון קסם, לא תחליף מתוחכם, אלא פשטות וצניעות בעולם בו מסבכים הכל.
פרק על אוכל, אבל הרבה יותר מזה – על זהות, צורך, איסור וחופש.
רוצים לעוד עוד יותר על בריאות וללמוד איך לטפל באנשים בגישת הפליאו?כל הפרטים כאן
ואם אתם רוצים ייעוץ מקצועי, טיפול או פשוט לספר לי משהוכל הדרכים ליצור איתי קשר מופיעות כאן
