למה משימה פשוטה כמו לסדר את החדר, להתחיל ללמוד או להגיע בזמן יכולה להפוך אצל ילד עם הפרעת קשב לאירוע מתיש ומתסכל?
בפרק הזה אני מארח את חגית הלברשטט, מחנכת ומורה כבר 17 שנה, שחיה בעצמה עם הפרעת קשב ומביאה מבט אחר לגמרי על ילדים ומבוגרים שהתרגלו להרגיש שהם ״סוג ב׳״.
חגית מסבירה שהפרעת קשב היא לא תקלה, אלא מערכת הפעלה אחרת: כזו שפחות מונעת מ״צריך״ ויותר מתשוקה, רצון, דחיפות ומשמעות.
דיברנו על הילדים שמתפוצצים מול משימה פשוטה, על החולמניים שאיש לא מבחין בקושי שלהם, על דחיינות, הצפה והתמכרות לדופמין מהיר, ובעיקר על הדרך לעבוד נכון עם המוח הזה.
איך מפרקים משימה בלי לוותר על הציפיות?
למה קשר ואמון חייבים לבוא לפני דרישות?
ואיך הורים ואנשי חינוך יכולים להציב גבולות, לחזק את הילד ולעזור לו להתקדם בלי שיפוטיות ובלי לגרום לו להרגיש שמשהו בו מקולקל?
פרק חובה לכל מי שמתמודד בעצמו עם הפרעת קשב, ולכל הורה או איש חינוך שרוצה לראות את הילד שמאחורי הקושי.
