לפעמים כל מה שאנחנו רואים בילד -
זה דווקא מה שהוא הכי לא.
את הכעס. את המרחק.
את החוצפה. את חוסר התפקוד.
אבל מה קורה כשמפסיקים להסתכל רק על ההתנהגות
ומתחילים לחפש את מי שנמצא מאחוריה?
בפרק הזה פגשתי את דבורה זיגמן -
אשת חינוך, מנהלת לשעבר,
וכיום אשת צוות במרכז תלם לנוער חרדי בסיכון בירושלים.
דיברנו על הדרך שבה מערכת החינוך רגילה למדוד ילדים
דרך ציונים, משמעת ותפקוד -
ועל מה קורה כשמנסים לראות קודם את האדם.
על נערים ונערות שנמצאים בקצה,
ועל העומק שמתגלה דווקא כשמפסיקים למהר להגדיר אותם.
על אמונה שפוגשת נוער במקומות הכי לא צפויים.
על "של נעליך מעל רגליך" כתפיסה חינוכית.
ועל האפשרות להסתכל על ילד,
גם כשההתנהגות שלו מורכבת מאוד,
ולזכור שיש שם נשמה.
דבורה משתפת במפגשים ששינו לה את הדרך שבה היא רואה חינוך,
נוער ובני אדם בכלל -
ובמבט שהיא מנסה לאמץ:
להסתכל דרך העיניים של הרבי.
זה פרק על חינוך.
אבל לא פחות מזה -
זה פרק על הדרך שבה אנחנו מסתכלים אחד על השני.
