להלן התרגום המלא לעברית, בניסוח תקני, בהיר ובעל סגנון תיעודי-נרטיבי התואם את אופי הסדרה:
⸻
פרק 12: המסע הנצחי – מורשת ותפוצה
סדרה: הרובע היהודי של ייחאר בימי הביניים
קריינות: אליעזר בן אברהם אלנטנסי
ה לאחר גירוש 1492 ואת המורשת עריכה והפקה: חאבייר בונה לופס
⸻
תקציר הפרק
פרק 12 חותם את הסדרה על הרובע היהודי של ייחאר, ומתאר את גורל הקהי
לשנותרה חיה עד ימינו.
⸻
היום האחרון: 25 ביולי 1492
אליעזר בן אברהם אלנטנסי מספר על היום האחרון שבו שהו יהודי ייחאר בעיירת מולדתם. כ־150 נפשות עזבו את בתיהן, כשהן נושאות עמן רק את ההכרחי: כמה ספרי קודש, מעט אספקה, וזיכרון של דורות. הרב נשא דברים אחרונים והזכיר כי אף שהם עוזבים את אדמתם, הם נושאים עמם את התורה, את המסורת ואת זהותם כעם ישראל.
⸻
התפוצה: דרכים מתפצלות
הקהילה התפזרה לכיוונים שונים:
• פורטוגל – הארץ הקרובה ביותר שעדיין קיבלה יהודים
• איטליה – ערים כגון נאפולי, ונציה ופרארה, שבהן התקיימו קהילות ספרדיות מבוססות
• צפון אפריקה – מרוקו, אלג’יריה ותוניסיה
• האימפריה העות’מאנית – קונסטנטינופול, סלוניקי ואיזמיר, שם פתח הסולטאן באיזיד השני את שערי הממלכה בפני המגורשים
אלי
עזר בחר לפנות לאימפריה העות’מאנית – תחילה לקורפו, ולאחר מכן לקונסטנטינופול.
⸻
הספרים הנודדים: מורשת הדפוס
חמשת האינקונבולות העבריות שנדפסו בייחאר בין השנים 1485–1490 יצאו לגלות יחד עם המשפחות והתפזרו ברחבי העולם. כיום שמורים כ־58 עותקים בספריות ובמוזיאונים שונים:
• הספרייה הלאומית של ספרד (מדריד)
• הספרייה הלאומית של צרפת (פריז)
• הספרייה הבריטית (לונדון)
בקורפו הקים אליעזר מרפאה וטי• הספרייה הציבורית של ניו יורק
• ספריית האוניברסיטה העברית בירושלים
ספרים אלו הם עדות מוחשית לקיומה של יהדות ייחאר ולתרומתה התרבותית.
⸻
חיי בקורפו ובקונסטנטינופול: עיסוקו כרופא
הודות לגילויו של החוקר נועם סיאנה (אוניברסיטת מינסוטה) – מכתב מאת שאול הכהן ליצחק אברבנאל – ידוע כי אליעזר שהה בקורפו לאחר הגירוש, ובהמשך בקונסטנטינופול, שם שימש כרופא בחצר הסולטאן
.פל בפליטים ספרדים ובבני הקהילה המקומית. בשנת 1495 עבר לקונסטנטינופול, השתקע ברובע היהודי בלאט, והמשיך לעסוק ברפואה.
הבהרה חשובה: אף שאליעזר חלם להקים בית דפוס בקונסטנטינופול, היה זה “חלום יפה” בלבד שמעולם לא התממש. פעילותו המתועדת בגלות הייתה רפואית בלבד.
⸻
בית הכנסת שהשתנה: מבית תפילה לארמיטה
לאחר הגירוש נותר בית הכנסת ריק. בשנת 1517 הורה דוכס ייחאר, לואיס, להפוך אותו לארמיטה של אנטוניו הקדוש מפדובה (סן אנטון). הקירות הולבנו, הכתובות העבריות כוסו, והותקן מזבח נוצרי. במשך מאות שנים נשכח מקורו היהודי של המבנה.
⸻
הגילוי מחדש: 2017–2018
בשנת 2017 החלו חפירות ארכאולוגיות בארמיטה סן אנטון, בהובלת אנטוניו הרננדס פרדוס וחסוס ג’. פרנקו קלבו. הממצאים היו יוצאי דופן:
• בסיס התיבה (הבימה המרכזית המוגבהת)
• ההיכל, הפונה לירושלים, עם עבודת גבס מודח’רית מרהיבה
• שרידי עזרת הנשים
• ציורי קיר ובהם מנורה בעלת שבעה קנים וכתובות בעברית
בשנת 2018 הכריזה ממשלת אראגון על בית הכנסת העתיק של ייחאר כאתר מורשת בעל חשיבות תרבותית (BIC), והכירה בו כאחד מבתי הכנסת הימי־ביניימיים השמורים ביותר באירופה.
⸻
מורשת חיה: המחקר בן זמננו
הפרק מוקדש
לחוקרים שהשיבו לחיים את זיכרון יהדות ייחאר:
• נועם סיאנה – גילוי המכתב על אליעזר בקורפו ובקונסטנטינופול
• אסונסיון בלאסקו מרטינס – מחקרים על אליעזר ומשפחתו
• מיגל אנחל מוטיס דולאדר – מחקר מקיף בן 472 עמודים על קהילת ייחאר
• אנטוניו הרננדס פרדוס – חפירות בית הכנסת
• לוסיה קונטה אגילר – הנגשת המורשת היהודית והסרט התיעודי מורשת אלנטנסי
• ורבים אחרים – היסטוריונים, ביבליולוגים ואפיגרפיסטים
בזכות עבודתם ידועים כיום שמותיהם של 236 איש ו־71 משפחות יהודיות מייחאר, עיסוקיהם, רשתות המסחר שלהם ונסיבות חייהם.
⸻
המשמעות כיום: הלקחים של ייחאר
אליעזר מהרהר בארבעה לקחים מרכזיים:
1. חשיבות הזיכרון – ההיסטוריה עלולה להישכח, אך ניתן גם להשיבה לחיים. עלינו לשמר את סיפורי אבותינו.
2. שבריריות הקיום המשותף – הדו־קיום בין יהודים, מודח’רים ונוצרים היה עדין ותלוי בסובלנות. כאשר שנאה וקנאות משתלטות על החברה – כולם מפסידים.
3. כוחו של הידע – המסורת האינטלקטואלית והספרים אפשרו לקהילה לשרוד ולהסתגל בגלות. הידע הוא אור ותקווה.
4. חוסן הרוח האנושית – אף שאיבדו בתים ואדמות, לא איבדו את זהותם, אמונתם ומסורתם. העם היהודי חי וקיים יותר מחמש מאות שנה לאחר מכן.
⸻
מחשבה מסכמת: המסע נמשך
מסעה של יהדות ייחאר טרם הסתיים. הוא נמשך ב:
• הספרים השמורים בספריות ברחבי העולם
• בית הכנסת שנחשף מחדש ושוקם
• הסיפורים שנחקרו ותועדו
• משפחות הצאצאים החיות בישראל, בארצות הברית, באמריקה הלטינית ובאירופה
• כל מי שמוקיר זיכרון, דו־קיום, ידע וחוסן רוח
“עם ישראל חי. וזיכרון יהדות ייחאר חי.”
⸻
קרדיטים
קריינות: אליעזר בן אברהם אלנטנסי
עריכה והפקה: חאבייר בונה לופס
⸻
מקורות עיקריים
• ארכיונים היסטוריים: הארכיון ההיסטורי המחוזי של סרגוסה, ארכיון כתר אראגון, ארכיון בית אלבה
• אינקונבולות: כ־58 עותקים שמורים בספריות בספרד, צרפת, בריטניה, ארצות הברית וישראל
• חוקרים: נועם סיאנה, אסונסיון בלאסקו מרטינס, מיגל אנחל מוטיס ד
ולאדר, אנטוניו הרננדס פרדוס, לוסיה קונטה אגילר ואחרים
• הכרזת BIC: ביטאון הרשמי של אראגון, מס’ 51, 13 במרץ 2018
⸻
אם תרצה, אוכל להכין גם גרסה קולית מותאמת לקריינות, או עיבוד מקוצר/פואטי בעברית לשימוש בסיום הפרק.
