האם פולחן הקורבנות נשאר מאחור או שהוא חוזר לחיים במימון אזרחי המדינה?
בפרשת וַיִּקְרָא נלמד על דם, על חטאים, על כהנים שקורעים חיות בציפורניים – וגם על ההקבלות המילוליות לשואה.
אבל זה לא נגמר שם: כתות בישראל רוקדות על דם הרוב - ה״כופרים״, מחנכות ילדים על "חיות ששמחות להישחט", ומתנגדות למדינה - תוך כדי שהן לוקחות עשרות מיליוני שקלים מאותה המדינה.
מה עושים עם כל הדם?
מי הם הרוקדים על הדם – ומי מממן את החגיגה?
זהו פרק על הדת כפי שהיא, בלי פילטרים, ועם שאלה אחת מרכזית:
האם דת הדמים הזו שייכת לעבר? או שהיא סכנה גדולה ביותר על ההווה?
