בסד
הרב קוק
כל הכעסנות שבעולם הבאות מצד הדרכה, במוסר, באמונה, בדיעות ובמעשים, וכל החסרונות המוכרחות לאי הסבלנות והקנאות עושה בעולם ,אף על פי שהרבה חלקים מהם הם מלאים קדושה גדולה באים מחסידות חשובה וטהרת לבב, מכל מקום - אין זה מונע מלהתחשב עם הצד החסרוני שבהם, וסוף כל סוף הדבר מוכרח להיות מתוקן.
וכל המבוקש של הקדושה היותר עליונה יבא לעולם בדרך שלום והדרכה מלאה נחת שלוה וכבוד.
שורש כל זה הוא חטא מי מריבה, וכעסו של משה שהביאה הכאת הסלע במקום שהיה ראוי להיות הרצון והפיוס והדיבור, ובתוכן ההופעה של הדרכה של אמונה, ושל דיוקי תורה נתערב בשביל כל כח הקפדנות, עד שהולך ובני הרב ותלמידו שהם יושבים בשער אחד ועוסקים בתורה נעשים כאויבים זה לזה.
כל אותו העומק והדיוק, אותו אש הנשמה, אשר יצא להאיר ולחמם ע"י כחה של הצטרפות ריתחא דאורייתא, יצא אל הפועל ונסתגלו באומה בעומק נשמתה. וכבר סבלה היא וכל העולם כולו הרבה מרתיחת אש קודש זו, יבוא באחרית הימים ביתר שאת ע"י התפשטותה של גבורה רוחנית עליונה מלאה עדינות של שלום ושלות השקט, וניצוץ אור שלום זה הולך הוא ומוכרח לבא ביחד עם אותו הניצוץ של קץ המגולה אשר לשיבת ציון ובנינה.
As chief rabbi of Jaffa, Rav Kook was responsible for religious affairs in the surrounding communities. It is instructive to see how he took to task individuals and groups for infractions of Jewish law. The quote below, from a letter Rav Kook wrote in 1912, illustrates his method of loving reproach. The letter was written in response to public Sabbath desecration in Ness Ziona.
My dear brothers,
I find in the depths of my heart a powerful, sacred duty to call out to you with affection, from my sincere love for you as pioneers in the rebirth of our nation in the land of our yearnings. I am confident in your honesty and your trust in me - which I have witnessed from when I first began serving you in a rabbinical capacity — that my words, the words of a faithful and respectful friend, will be well received.
For some time I have heard that the level of sanctity of the Sabbath has greatly deteriorated in your beloved community. This decline, according to the rumors, is great and terrible to all who live Jewish life in the depths of their soul, to all who feel and recognize what the Sabbath means to us, to all who are aware of its holiness in our religious tradition together with its national, historical value.
My dear brothers! I am unable to express in writing even a small measure of my soul’s anguish whenever such reports reach my ears. Especially as it concerns your precious and holy settlement and its pioneers, who bring redemption to the Jewish people. May my words find favor in your eyes, so that you will search and discover a way to remove this terrible embarrassment from your beloved community, this profound shame for the entire Jewish people, who proudly look upon our new settlement as a resting place for their very essence, for all that we have held sacred and revered throughout the generations. (Igrot HaRe’iyah, vol. II, 88)
