בס׳ד
ר׳ צדוק - עיקרים
בתפילה הוא העיקר החשק והרצון להתפלל ולהתחנן
כל הכוחות הנטועות בכל נפש מישראל אין לחשוב שהוא רע גמור ושצריך להיות הפכו, כי אין לך שום מדה וכח שאין בה צד טוב גם כן, רק צריך שישתמש בה כפי רצון השם יתברך. וכן כל השתדלות האדם בשבירת היצר בתאוות נקרא 'חן' ו'יופי' לבד, שהוא שקר והבל שאינו קיום לעד, כי היצר מתגבר בכל יום ואולי מחר לא ינצחנו. רק העיקר לבקש מהשם יתברך שיהי' בעזרו, שזהו מבטח נאמן כי גואלו חי
ומי שמרגיש שאין לו שום חשק בלב ומוח לעבודת ה' - אז העצה: 'השלך על ה' יהבך', ומתוך שפלות דעתו בהכרת חסרונו מעורר רחמי שמים.
וכן כאשר נופל על אדם פחד מאיזה דבר אז תיכף יבקש רחמים להינצל מזה - כי לכך עוררוהו מן השמים בפחד זה כשהקב"ה רוצה להטיב לאדם ורוצה רק שיתפלל האדם על הדבר אז מזמין לפניו צער או פחד מעין דבר זה.
כל אדם יש לו חמדה מיוחדת, ובאותו דבר שחמדתו ותאוותו גוברת ביותר - בדבר זה עצמו הוא כלי מוכן לקבל ברכת ה׳, אם ישוב אל ה' בכל ליבו היינו להכיר שחמדה זו הנטועה בו מה' יתברך הוא
