מדינת ישראל קמה ושרדה בתנאים קשים מאד בגלל שמקימיה לקחו סיכונים מחושבים, אך מעולם לא הימרו על גורלה.
ההבדל בין סיכון להימור הוא באמת שלאורה מקבלת המנהיגות המדינית והצבאית את החלטותיה: אמת אובייקטיבית, מבוררת רציונלית עד גבול היכולת האפשרית, כשהמדיניות מבוססת על נטילת סיכונים מחושבים; אמת סובייקטיבית, צבועה בוורוד ומכוונת משאלות לב, במדיניות של הימורים.
מדיניות של נטילת סיכונים מחושבים נועדה להבטיח שנוכח איומים קשים ומסוכנים, גם אם המשאבים מוגבלים, יינתן בראש ובראשונה מענה למניעת התרחיש הגרוע מכל, גם כשהוא מתרחש בהפתעה.
החריגה הבולטת ממדיניות זו הייתה ב-1973 וב-1979, בהסכם השלום עם מצרים שהיה מדומיין משום שבתמורה להחזרת סיני, ישראל לא דרשה את פתרון "בעיית הפליטים" ברצועת עזה.
גם הדמוקרטיות המערביות נחלקות לדמוקרטיות רציונליות, כמו האנגלוסקסיות, שעקרונית מחויבות לקיומה של אמת אובייקטיבית ולחובה לדבוק בה ולדמוקרטיות אמוציונליות, כצרפת, שהאמת שלהן היא חמקמקה, בגלל שהיא "אמת" יחסית, או "אמת" שבעיני המתבונן.
אירועי "חרבות ברזל" ופעולות הדרג המדיני והצבאי במבצע ולקראתו, יועמדו בבלוג זה במבחן עמידתם בכללי החשיבה הרציונלית.
תוכנית המנויים "על המשמעות פלוס" ➕: https://bit.ly/MashmaPlus
גישה מוקדמת לפרקים 🎧 קטעי פרימיום 💎 מפגש שבועי 🖥️ גישה לקורסים 🧮 תמיכה בכלי תקשורת עצמאי ומשפיע 📢
מרצ׳נדייז 👕🏷: https://bit.ly/AlHmMerchandise
פניות עסקיות 💼 – מתן: 058-424-2590
רשימת המלצות קריאה 📚: https://bit.ly/3rXRwvN
ניוזלטר 📧 - http://eepurl.com/iv2c6k
האזנה נעימה!
